תכונות שליליות בראיון עבודה - איך עונים, עם 14 תשובות לדוגמה

אני פחות חזק בהצגה מול קבוצה גדולה. בעבודה האחרונה הצגתי ניתוח לצוות של עשרים איש, דיברתי מהר מדי, ובסוף שאלו אותי בדיוק את מה שהיה צריך להיות בשקף הראשון. מאז אני בונה כל הצגה סביב מסקנה אחת שאני אומר בהתחלה, ומתאמן פעם אחת בקול. זה עדיין לא החלק האהוב עליי בעבודה, אבל בפעם האחרונה המנהלת ביקשה שאציג את אותו ניתוח גם להנהלה.

כשבעיה מעניינת אותי, אני נוטה להמשיך לחפור בה גם כשהפתרון כבר מספיק טוב. היה באג שהשקעתי בו יומיים כדי להבין את שורש הבעיה, כשתיקון של שעה היה פותר את הבעיה ללקוח. מאז אני קובע לעצמי זמן מראש לכל חקירה, ובסופו שואל: האם זה עדיין משתלם? אם כן, אני מעדכן את ראש הצוות ומקבל אישור. ככה אני שומר על הסקרנות, אבל היא לא באה על חשבון הלו״ז.

בהתחלה של כל תפקיד אני נוטה לנסות לפתור הכל לבד, כי חשוב לי להראות שאני מסתדרת. בעבודה הקודמת זה גרם לי לתקוע משימה יום שלם על משהו שמישהו בצוות פתר בעשר דקות. מאז יש לי כלל: אם אני תקועה יותר משעה, אני כותבת שאלה מסודרת, עם מה שכבר ניסיתי. גיליתי שזה גם חוסך זמן לצוות, כי השאלות שלי ברורות יותר.

אני הכי טוב מול לקוחות, ופחות טוב בעדכון המערכת אחרי הפגישה. ברבעון מסוים זה הגיע למצב שהמנהל לא ראה במערכת עסקאות שכבר סגרתי, וזה פגע בתחזית של כל הצוות. מאז אני חוסם רבע שעה בסוף כל יום רק לעדכונים, ולא יוצא הביתה לפני שזה נעשה. זה לא מה שאני הכי נהנה ממנו, אבל ברבעונים האחרונים הנתונים שלי מעודכנים כל יום.

אני רוצה לראות תוצאות מהר, ולפעמים זה הופך לחוסר סבלנות כשתהליך דורש כמה אישורים. בקמפיין אחד דחפתי לעלות לפני שהמחלקה המשפטית סיימה לבדוק, וזה עלה לנו בתיקון מביך אחרי העלייה. היום אני מכניס את האישורים לתוכנית העבודה מההתחלה, עם תאריכים, כך שהם חלק מהלו״ז ולא מכשול בסופו. אני עדיין דוחף לקצב, אבל בתוך התהליך ולא מסביבו.

חשוב לי מאוד שלקוח ייצא מרוצה, ולכן היה לי קשה לסרב לבקשות, גם כשהן לא היו בתחום שלנו. הבטחתי ללקוח פתרון שלא היה בסמכותי, ובסוף נאלצתי לחזור אליו עם תשובה שלילית, וזה היה גרוע יותר מלהגיד לא מההתחלה. היום אני אומר ללקוח מה אני כן יכול לעשות ומתי, במקום להבטיח. שביעות הרצון לא ירדה, ומספר הפניות החוזרות שלי ירד.

אני נותנת פידבק ישיר, ולפעמים ישיר מדי. עובד בצוות שלי אמר לי פעם שהוא יוצא מכל שיחת פידבק בתחושה שהכל לא בסדר, למרות שרוב העבודה שלו הייתה טובה. זה תפס אותי. מאז אני מתחילה כל שיחה במה שעובד ולמה, ורק אחר כך עוברת לדבר אחד או שניים לשיפור, עם דוגמה. בסקר הצוות האחרון, ״אני מקבל פידבק שעוזר לי״ היה אחד הסעיפים הגבוהים.

הניסיון שלי בניהול פורמלי קטן: הובלתי פרויקט עם שלושה אנשים, אבל עוד לא ניהלתי צוות קבוע. אני יודע שהמעבר מעבודה עצמאית לניהול הוא קפיצה, ושהטעות הנפוצה היא להמשיך לעשות את העבודה במקום הצוות. בחצי השנה האחרונה קראתי והתייעצתי עם שני מנהלים שאני מעריך, ובפרויקט האחרון הקפדתי לחלק משימות לפי חוזקות ולא לקחת את הקשות לעצמי. אני רואה בתפקיד הזה את המקום להמשיך ללמוד את זה.

אני עובדת הכי טוב כשיש לי משימה גדולה אחת להתרכז בה, ופחות טוב כשעשרה דברים קטנים מגיעים בבת אחת. בתקופה של עומס בעבודה הקודמת שכחתי לחזור לספק, וזה עיכב הזמנה. מאז כל בקשה, גם קטנה, נכנסת לרשימה אחת שאני עוברת עליה פעמיים ביום, ואני מקבצת משימות דומות לזמן אחד. העומס לא נעלם, אבל דברים כבר לא נופלים בין הכיסאות.

אני עובד הכי טוב כשברור לי מה בדיוק מצפים ממני, ופחות נוח לי כשמשימה מוגדרת במעורפל. בתפקיד הקודם קיבלתי משימה ״לסדר את התיוק״, עבדתי עליה שבוע, ואז התברר שהמנהלת התכוונה למשהו אחר לגמרי. היום, כשמשימה לא ברורה לי, אני מנסח במייל קצר איך אני מבין אותה ומה התוצר, ומבקש אישור לפני שאני מתחיל. זה לוקח חמש דקות וחוסך ימים.

אני מתחברת מאוד לאנשים שאני עובדת איתם, ובשנה הראשונה שלי עניתי להורים גם בערבים ובסופי שבוע. בסוף השנה הרגשתי שאני שחוקה, וזה התחיל להשפיע על הסבלנות שלי בכיתה, שזה בדיוק מה שהכי חשוב. מאז הגדרתי שעות קבלה ברורות להורים, ואני עומדת בהן. ההורים קיבלו את זה טוב יותר ממה שחששתי, ואני מגיעה לכיתה עם יותר אנרגיה.

בעבר הייתי לוקח ביקורת קשה, במיוחד על עבודה שהשקעתי בה הרבה. אחרי משוב בהדרכה מקצועית הייתי מתגונן, ולא באמת שומע מה אומרים לי. מה שעזר היה לשנות את הסדר: היום אני רושם את הביקורת בלי להגיב, חוזר אליה למחרת, ושואל שאלה אחת שמבהירה אותה. ההדרכה הפכה לחלק הכי מועיל בשבוע שלי, וגם המדריכה שלי אמרה שהיא רואה את ההבדל.

אני עוד לא שולטת ב-Excel ברמה מתקדמת. אני מכירה את הבסיס, אבל נוסחאות כמו VLOOKUP וטבלאות ציר עדיין לוקחות לי זמן. כשראיתי שזה מופיע בהרבה מודעות, התחלתי קורס מקוון והתאמנתי על נתונים אמיתיים מהשירות, בלי שום פרט רגיש. עשיתי כבר טבלת ציר שמסכמת חצי שנה של נתונים. אני לא אגיד שאני מומחית, אבל אני לומדת את זה עכשיו, ואמשיך גם בעבודה.

האנגלית שלי טובה בקריאה ובכתיבה, אבל בשיחה אני פחות שוטף ממה שהייתי רוצה, כי בשירות ובעבודות שלי כמעט לא דיברתי אנגלית. הרגשתי את זה כשהייתי צריך לעזור לתייר בעבודה הקודמת. מאז אני מדבר אנגלית חצי שעה בשבוע עם חבר שגר בחו״ל, ורואה סדרות בלי כתוביות. אני מבין שבתפקיד הזה יש מדי פעם שיחות באנגלית, ואני מרגיש שאני כבר במקום אחר משהייתי לפני חצי שנה.